Meguilah
Daf 29b
משנה: וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
Traduction
Aux jours de néoménie ou de demi-fête, on fait. lire 4 personnes la Loi, ni plus ni moins, sans ajouter une haftarah tirée des Prophètes. Celui qui commence la lecture dit la prière initiale, et celui qui l’achève récite une formule finale – (161)La Guemara de ce est traduite (Taanit 4, 3), ci-dessus, p. 181..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ובראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו'. דנקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא. הלכך בר''ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה. בי''ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה. דבחול המועד ליכא משום עשיית מלאכה דהא במלאכת דבר האבוד התירו ושאר מלאכות נמי אינם אלא מדרבנן וכן בראש חודש מותר בעשיית מלאכה מלבד הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בר''ח וניתן להם מצוה זו בשביל שלא פרקו נזמיהן בעגל. ביום הכפורים דאיכא עונש כרת ששה. ובשבת דאיכא איסור סקילה שבעה:
ואין מוסיפין עליהן. בר''ח ובמועד משום דאיכא ביטול מלאכה וכדאמרן ומהאי טעמא נמי אין מפטירין בנביא:
בי''ט חמשה וכו' אבל מוסיפין עליהן. אי''ט וי''כ ושבת קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום ביטול מלאכה. ויש אומרים דאין פוחתין קאי אכולהו אבל מוסיפין עליהן אשבת בלחוד קאי אבל באינך לא כדי שלא להשוותן לשבת שהיא עדיף מינייהו ויתיר נמי במניינא:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רִבִּי יוֹנָתָן עֲבַר קוֹמֵי סִידְרָא. שְׁמַע קָלוֹן קְרוּיֵי וְלָא הֲוָה מְבָֽרְכִין. אֶמַר לוֹן. עַד מָתַי אַתֶּם עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה קְרָחוֹת קְרָחוֹת. מֹשֶׁה הִתְקִין אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבִרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת מוֹעֲדֵי י֨י אֶל בְּנֵי֭ יִשְׂרָאֵֽל׃ עֶזְרָה הִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה. הוּא הִתְקִין טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֶרִיִּין. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ בָתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲייָרוֹת בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הָרוֹכְלִין מְחַזְּרִין בָּעֲייָרוֹת 29b מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁלְבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ מְכַבְּסִין בַּחֲמִישִּׁי מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹפִין פַּת בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁתְּהֵא פְרוּסָה מְצוּיָה לֶעָנִי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין שׁוּם בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁהוּא מַכְנִיס אַהֲבָה וּמוֹצִיא תַאֲוָה. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הַנָּשִׁים מְדַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירָע. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה שֶׁבָּעֲלָהּ קוֹף מִכְּדַרְכָּהּ וּשְׁלֹא כְדַרְכָּהּ. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת קוֹדֶם לְטַהֲרָתָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וְהוּא שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בֵּנְתַּיִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. מַה יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃ אֲתַא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה וְאָמַר טַעֲמָא. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא מַעֲייָנָהּ רָחוֹק וְהִיא מַתְעַצֶלֶת וְאֵינָהּ טְהוֹרָה.
Traduction
R. Samuel b. Nahman raconte qu’il arriva à R. Jonathan (158)Soferim ch. 14., en passant devant une synagogue, d’entendre les divers lecteurs appelés devant la Loi, sans ajouter de bénédiction spéciale (se rapportant pour cela, au 1er et au dernier lecteur); jusqu’à quand, leur dit-il, déchiquetterez-vous la Loi en bandes dénudées (non accompagnées)! Moïse institua (159)Ib., ch. 15. parmi les Israélites l’usage de lire le Pentateuque les samedis, jours de fête, néoménies, et aux jours de demi-fête (intermédiaires), comme il est dit (Lv 23, 44): Moïse énonça (chargea de dire) les fêtes de l’Éternel aux enfants d’Israël. @Ezra les habitua (160)'''''' B., Baba Qama 82a; J., (Megila 1, 1), fin, ci-dessus, p. 202.'''''' à lire aussi une section de Loi les lundis et jeudis, ainsi que le samedi à vêpres; de même, il établit la règle pour les gonorrhéens de prendre un bain légal (à leur guérison). Il établit aussi que les tribunaux siègent les lundis et jeudis dans les villes, et que les marchands circulent dans les villes (sans obstacle), pour que les filles d’Israël puissent se parer. Il institua la règle de blanchir le linge le jeudi, afin de l’avoir frais au surlendemain samedi en l’honneur du Shabat; de même, on s’habitua à cuire le pain le vendredi, afin d’avoir des miches toutes prêtes à offrir aux pauvres pour le Shabat. Il introduisit aussi l’usage de manger le vendredi soir de l’ognon, qui fait naître l’amour et provoque les désirs. Il fit adopter l’usage qu’aux cabinets publics (aux champs), les femmes se causent entr’elles (pour leur éviter tout soupçon de relations illicites); il institua aussi l’usage pour les femmes de porter un caleçon, qui les couvre aussi bien par devant que par derrière, afin d’éviter ce qui est arrivé à une femme, dit R. Tanhoum b. Hiya, quam simius inivit adversam tergoque. Enfin, il institua la règle que les femmes se peignent et se nettoient déjà 3 jours avant celui de la purification (des menstrues, par le bain). Ceci a lieu, dit R. Yossa au nom de l’école de R. Yanaï, ou R. Aba b. Cohen au nom de R. Houna, lorsque les 2 jours de fête, tels qu’ils sont observés dans la captivité, précèdent un samedi. Toutefois, dit R. Zeira au nom de R. Juda, il faut que l’instant du bain arrive entre les fêtes et le samedi (où lesdits préparatifs sont défendus); R. Aba au nom de R. Juda l’autorise même lorsque l’instant du bain arrive à la fin de ces 3 jours. R. Zeira regarda son interlocuteur, lui exprimant son étonnement. Que me regardes-tu, lui dit R. Aba? Que sais-tu que nous ne sachions pas déjà, quelle connaissance as-tu que nous n’ayons pas (Jb 15, 9)? Or, R. Aha au nom de R. Tanhoum b. Hiya a donné le motif pourquoi l’on avance de 3 jours les préparatifs, si même le bain n’a lieu qu’à la fin: on craint qu’au cas où le bain est éloigné (et si elle n’a pu s’y préparer d’avance), la femme l’ajournerait par négligence, et elle resterait plus longtemps impure.
Pnei Moshe non traduit
שמע קלון קרויי. שמע קול שקוראין הקרואים להתורה ולא היו מברכין עליה שסמכו על הפותח הראשון שבירך לפניה כהמנהג מקדם והקפיד רבי יונתן ואמר להם עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות חתיכות חתיכות בלא ברכה שכבר התקינו שיהא כל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה:
שנאמר וידבר משה את מועדי ה'. ור''ח נמי איקרי מועד:
מפני כבודן של בנות ישראל. שיהו מצויין להן תכשיטין להתקשט בהן ולא יוכלו בני העיירות לעכב על הרוכלין:
בלילי שבתות. שהוא זמן עונה:
שיהו הנשים מדברות וכו' משום יחוד. שלא יתייחד איש עמהן:
קודם לטהרתה שלשה ימים. כלומר אפילו ג' ימים קודם לטהרתה וכדמפרש ואזיל:
כדי לשבת וכו'. ואם זמן טבילתה בהן חופפת בע''ש וסומכת על כך ופליגי בהא אימת היא זמן טבילתה דר''ז בשם רב יהודה קאמר והוא שהגיע זמנה לטבול בנתיים והיינו במוצאי י''ט הראשון שא''א לה לחוף ביום סומכת על החפיפה שמע''ש ור' בא קאמר בשם רב יהודה ואפילו הגיע זמן טבילתה לבסוף במוצאי יו''ט שני:
והוה ר''ז מסתכל ביה. בר' בא כמתמיה על דמיקל להרחיק החפיפה והטבילה כל כך וא''ל מה את מסתכל בי וקרא עליו המקרא הזה כי מה ידעת ולא נדע וגו' אף אני יודע הדבר כמוך אלא כך קבלתי מפי רב יהודה:
אתא רב אחא וכו'. וקאמר טעמא דמשום הכי הקילו בה להרחיק החפיפה אפילו הטבילה היא לבסוף שאני חומר שמא לפעמים מעיינה רחוק זמן וסתה עדיין רחוק הוא ואם אתה אומר שלא תסמוך על חפיפה זו שהיא מע''ש ולא תטבול לבסוף אף היא מתעצלת מלטבול גם אח''כ שתאמר הואיל ולא טבלתי עצמי בזמנה אמתין עוד מלטבול שהרי יש לי פנאי כי זמן וסת שלי רחוק הוא ונמצא בין כך ובין כך אינה טהורה מטומאתה והלכך הקילו בה:
Meguilah
Daf 30a
משנה: זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ׃
Traduction
En règle générale, chaque fois qu’il y a un moussaf (prière additionnelle représentant un sacrifice) sans que ce soit un jour de grande fête, on fait lire 4 personnes; au jour de fête, on appellera 5; au jour du grand pardon, 6; le samedi, 7; pas moins, mais on peut ajouter à ce nombre en ces jours solennels, et de plus on dira une haftarah tirée des Prophètes. Celui qui commence la lecture et celui qui l’achève disent, l’un la formule initiale, l’autre la finale.
הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. [וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְייָא. רִבִּי אִידִי אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן כֶּהֲנָא וָאַסִּי. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָא אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִין. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. אֶפִילוּ חוֹתֵךְ אֵין בּוֹ. הוֹתֵיב רִבִּי פִלִּיפִּי בַּר פְּרוֹטָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וַהֶרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלְק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא סִידּוּרָהּ שֶׁלְיוֹם.] הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר בַּר מְרוֹם. וְהָא תַאנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא 30a לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. תְּלָתָא עֲשָׂרָה וּתְלָתָא עֲשָׂרָה וְחַד שְׁלֹשָׁה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלשה קרויות שבתורה וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ד דתענית בהלכה ג' עד וחד שלשה וע''ש:
הלכה: וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שִׁשָּׁה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁבְעָה. מָאן דְּאָמַר. שִׁשָּׁה. מִפְּנֵי הַתְּפִילָּה. מָאן דְּאָמַר. שִׁבְעָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת מְמַהֲרִים לָבוֹא וּמְמַהֲרִין לָצֵאת. בְּיוֹם טוֹב מְאַחֲרִין לָבוֹא וּמְמַהֲרִין לָצֵאת. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְמַהֲרִין לָבוֹא וּמְאַחֲרִין לָצֵאת.
Traduction
''Au jour du grand pardon (Kippour), on appelle 6 personnes'', est-il dit Selon d’autres, c’est 7. Le 1er avis a pour motif de ne pas trop prolonger l’office; le 2e se fonde sur ce qu’il a été enseigne: le samedi, on se hâte de venir et l’on quitte de bonne heure; aux: jours de fête, on tarde à venir, et l’on quitte bientôt (ce qui fait un peu moins de temps); enfin le jour du grand pardon, on vient tôt et l’on quitte tard (on a donc tout le temps voulu).
Pnei Moshe non traduit
מאן דאמר ששה. ולא יותר מפני התפלה שמוסיפין להתפלל ד' תפלות ולפיכך אין פנאי לקרות בו אלא ששה ומ''ד שבעה דלא חששו לכך דבלאו הכי מאחרין לצאת מבה''כ כהדא דתני וכו':
הַלּוֹעֲזוֹת לָא נָהֲגוּ כֵן. אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא כָל הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ. הָיָה יוֹדֵעַ אֶחָד אֶת הַפָּרָשָׁה קוֹרֵא אֶת כּוּלָּהּ. שִׁבְעָה יוֹדִעִין שְׁלֹשָׁה פְסוּקִין כּוּלְּהוֹן קְרָאֵיי. אֶחָד יוֹדֵעַ שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים קָרִי וַחֲזַר קָרִי. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. הָעֶבֶד עוֹלֶה לְמִוְייָן שִׁבְעָה. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקֵּבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. אָסוּר לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תוֹרָה. תִּיפְתָּר. שֶׁלָּמַד מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ רַבּוֹ כְטָבִי.
Traduction
Chez les Juifs habitant à l’étranger (ayant perdu l’usage do l’hébreu), on n’agit pas de même: un seul (l’officiant) lit toute la section biblique; si un seul sait lire le texte, il lira le tout; s’il y a 7 personnes ne lisant que 3 versets chacune, elles les liront; si un seul ne peut lire que 3 versets, il les lira 7 fois. R. Zeira dit au nom de R. Jérémie: même un esclave (étranger) sera admis au nombre des 7 appelés; et le verset (fréquent) l’Eternel parla à Moïse en ces termes peut compter pour l’un des 3 versets à lire. Mais R. Hama b. Ouqba n’a-t-il pas dit au nom de R. Yossé b. Hanina (162)'''''' J., (Ketubot 2, 10) ( 26d); B., ib., 28a.'''''', qu’il est interdit d’enseigner la Loi à son esclave? En supposant ici un esclave instruit, il peut s’agir de quelqu’un qui a appris seul (sans maître), ou de quelqu’un qui a suivi les leçons du maître à l’instar de l’esclave Tobie (présent au cours).
Pnei Moshe non traduit
הלעוזות. היושבים במדינות לועזים לא נהגו כן כדקתני במתני':
בשבת שבעה. דמשמע דלעולם קורין בו שבעה ואפי' הן אינן יודעין לקרות בעצמן מקרין לפניהם עד שיעלו למנין שבעה והלועזות אינן נוהגין כן אלא אם אחד בלבד יש כאן שיודע לקרות כל הפרשה קורא הוא את הפרשה כולה ואם יש כאן שבעה שכל א' וא' יודע לקרות שלשה פסוקים ולא יותר כולהון קוראין כל א' וא' מה שיודע לקרות ואם אין כאן אלא אחד ואינו יודע לקרות אלא שלשה פסוקים בלבד קרי וחזר וקרי אותן הג' פסוקים עד שיעלה למנין שבעה:
העבד. כנעני עולה למנין שבעה. ועוד אמר ר''ז שוידבר עולה למנין ג' פסוקים. וגרסינן להא בפ''ב דכתובות בהלכה. ופריך לא כן אמר ר' חמא וכו' שם אסור ללמד את עבדו תורה והיכי שרי למיקרי בתורה אם לא למד:
תיפתר שלמד מאיליו. מפי השמועה או שלימדו רבו כטבי עבדו של ר''ג שהיה ת''ח ואפי' כן היה מחזיק אותו לעבד דבכה''ג לא חששו ללמדו תורה כדאמרינן שם:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי מַתָּנָה שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. שִׁבְעָה חוּץ מִן הַמַּפְטִיר. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן פָּזִי. וְהַתַנִּינָן. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִין. הוּא אָֽמְרָהּ וְאָמַר טַעַם. בְּשֶׁאֵין שָׁם תּוּרְגְּמָן. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם תּוּרְגְּמָן קֹרְאִים שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. קָֽרְאֵיי תְּלָתָה. אָמַר לֵיהּ. [וְ]לֹא (הוּא) [יְהֵא] רִבִּי יוֹחָנָן כְּתוּרְגְּמָן.
Traduction
R. Helbo, R. Matna, ou Samuel b. Shilath, dit au nom de Rav: dans les 7 appelés n’est pas compris celui qui dit la Haftarah. Mais, objecta R. Hanania b. Pazi, n’a-t-on pas enseigné que celui qui se charge de dire la haftarah devra lire au moins 21 versets (soit 3 pour chacun des 7 appelés et non 24)? Rav, qui a énoncé la règle précitée, l’a aussi justifiée ainsi: la haftarah se composera d’au moins 21 versets, lorsqu’il n’y a pas eu d’interprète (expliquant au public le texte de la Loi); mais lorsqu’il y en a un (qui a déjà pris du temps), il peut suffire de lire 3 versets comme haftarah (celle-ci n’a donc pas de gravité). R. Helbo raconta devant R. Abahou qu’en présence de R. Yohanan on se contenta de lire 3 versets pour la Haftarah (au lieu de 21). Cela s’explique, dit R. Abahou, car certes R. Yohanan a fait office d’interprète pour l’assistance.
Pnei Moshe non traduit
שבעה שאמרו חוץ מן המפטיר. שאינו עולה למנין שבעה:
התיב ר' חנניה בן פזי והתנינן. בברייתא המפטיר בנביא לא יפחות בו מכ''א פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ג' פסוקים כנגד כל א' ואחד ואם איתא דמפטיר אינו עולה למנין שבעה א''כ הוו להו שמונה ועשרים וארבעה הוויין:
הוא אמרה. רב בעצמו אמרה ואמר נמי בה טעמא דהא דאמרי' לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים דוקא בשאין שם תורגמן אבל אם יש שם מן המפרש להעם מה שקוראין ואיכא טירחא דצבורא אם יקראו בנביא כל כך ויתרגם אותן קוראין שלשה מנביא ודי בכך וכיון דאותן אחד ועשרים פסוקים עצמן אין בהן חיוב שהרי לפעמים אין קורין אלא שלשה פסוקים לא תיקנו לקרוא ג''כ כנגד המפטיר ונמי משום טירחא דצבורא:
אמר ר' חלבו. לפני ר' אבהו והרי לפני ר' יוחנן קראו לכתחלה שלשה פסוקים מנביא בלבד:
א''ל ולא יהא ר''י כתורגמן. כלומר דמסתמא ר''י היה דורש לפניהם ממה שקראו בנביא וה''ז כמתורגמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source